עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
כאן אניח את ליבי. את מאוויי הכמוסים. את חיי.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
כשהחלטתי לספר לעצמי את הסיפור באמת.
04/06/2018 15:07
שולמית
זה היה כשהייתי בכיתה ז'.
פעילות ראשונה בצופים לאותה שנה, קבוצה חדשה, מעורבת עם בית ספר אחר. אינטגרציה קראו לזה בזמנו. לא משנה עכשיו סיפור אחר.
בקיצור, משחק חברה. מצמידים תואר המתחרז עם השם. ושם הכל התחיל. מאז, מידיי פעם מתהדהדת בי המילה.
אלוהית.
השם שלי מתחרז עם אלוהית ולפעמים אני מרגישה כזו.
כן.
באה ומטיחה את האמת הנשית שלי לעצמי בפנים. קחי. 
אני נשואה ויש לי הרבה ילדים. 
פעם הייתי דוסית שנולדה כחילונית והיום כבר לא. ואני מזרחית.
ויש בי תשוקה לחיים שלפעמים מבהילה אותי בחייתיות שלה, בתאווה שבה. במשהו הכל כך ראשוני.
כדי שאוכל להבין אותי אני חייבת לכתוב וכדי שאוכל לכתוב אני צריכה בלוג. יומן חיים תקראו לזה.
נולדתי. יצאתי לאוויר העולם

2 תגובות
חיים
29/07/2018 17:10
שולמית
אני מפוחדת. מאויימת. חסרת וודאות, לא יודעת מי בדיוק ה - אויבת, מתחרה, מאתגרת, ברקודה -. אני מגורה - מה הוא מרגיש כשהוא חושב עליה, מה עובר לו בגוף, האם הוא חושב עליה כשהוא נכנס לתוכי?
מצומררת מעונג מלחשוב עליו עם מישהי אחרת.
מה הוא רוצה? הוא מבין מה קורה לו, לנו? 
הוא מודע שבלקיחתו את החירות, הוא מעניק לי אחת?
אני מתרגשת מהחוויה החושית חושנות שהוא יחווה בלעדי, סקרנית מה זה יעשה לו. מתאווה שיחזור אלי כבר אחריי.
וממקביל לו, כאילו זימנתי מכח רצוני, אני עומדת יושבת שוכבת לטעום טעם אחר. מפתה. 
גבר אחר שאינו שלי שיהיה לו את הכבוד להיות הראשון שאתן לו לגעת בי אחרי כך וכך שנים בהן אני רגילה לאיש שלי. כל כך רגילה. ויצא כך שיקרו שני הדברים יחדיו ביום רביעי.
בזמנים אחרים, הייתי מחטטת לו בטלפון. עכשיו לא.
אני באמת רוצה לתת לו את זה, אני באמת רוצה לקחת את שלי.
אני נאבקת בשדי האגו, בלוחמי האופל הרכושניים.
אני משחררת אותם, מזינה אותם בשדים אחרים.
מעלה מן האוב את דמות הפתיינית הבוטה קלת הדעת, מזדיינת בלי  הכרה עם בעלי, שיהיה שבע. שיחזור אלי רעב.
ממלאה עצמי בציפיה לחירות שלי, מתכננת מהלכים, צופה מהצד באישי מתפתל בתוך רצונו החדש המרגש, מפתה כל כך.
אני מלטפת אותו באוך, נושקת לראשו, מאכילה אותו, מעודדת אותו במילים מעריצות, מנחה אותו בליבי לעבר חירותי.
אני מעודדת את עצמי. מבטיחה לי שהוא כה עסוק בעצמו, בהסתרת תשוקתו, עד שלא ירגיש מה עובר עלי.
כך אנחנו סובבים אחד את השניה במבוכה.
דמות האשה השוכנת בתוכי, זו שקברתי לפני 30 שנים, משילה אותן בבטחה אחת אחת, בסבלנות קרה ומחושבת.
ראשית הבושה ואז,
הפחד המעצורים הביטחון היצמי המעורער, נמיכות הקומה.
ובמקומן נלבשות
תחתונית הפיתוי
בירית העזות
חזיית התאוות
ואני מרגישה כמה יפה ונחשקת וסקסית ועזה ובעלת עוצמות וכמה אף זכר אלפא לא יוכל לעמוד בפני, האשה האם.
וצחוק פנימי מריר עולה כמו קבס בגרוני. מטפס כמו טפיל, חונק כל קרן.
סתומה.
מה נראה לך מטומטמת
יא מדומיינת. באמת?
הוליווד. 
פוסטמה.
חיה בסרט של גראסס
לכי לטפל בעצמך בחייך . השיעמום הורג אותך.

אני. לא. מדומיינת.
יש לי הוכחות.
אני מרגישה אני רואה.
הכל סובב סביב הכוח הזה.
הכל סביב הסקס. החייתי הבראשיתי. הבסיסי כל כך.
וסביב הרצון של הגברים זה הבלתי מודע בכלל, לאשה שהיא אם.
אם ואחות.
לא דמיינתי את האיש של יום רביעי.
הוא נגע בי, הצמרמורות היו שם, הרגליים שהפכו לשעוני דאלי, הקולות שיצאו ממני.
אני רואה סביבי זקפות מגיבות אלי.

מה זה היח הזה?
אני לא יולדת יותר. לא מביאה יותר חיים לעולם מבחירה.
ואם אין זרימת חיים בתוכי, מה בעצם אני עושה כאן?
בחרתי בחיים.

 
1 תגובות
חלמתי עליו.
10/06/2018 18:13
שולמית
בא לבקר אותי בשנתי, מילא בנוכחות שלו אותי, ביתי וגם ילדיי.
אני מרשה לו לבוא, למרות שכשהוא עוזב שוב, עוטף אותי עצב.
הפעם השקנו שפתיים ולשונות. רך וחמים ורטוב ומגשש ולומד וחוקר וטעים. כמה טעים הוא היה לי בפעם הראשונה הזו בחלום הכה מוחשי ונוכח.
הפעמים הראשונות איתו תמיד הפעימו אותי יותר מהרגיל. יותר שטופות אנדורפינים יותר אדרנלין.
הפעם הראשונה בה נפגשנו לקפה לבד, לחיצת היד החיבוק הסטת הראש הנישוק המרפרף הסנפת אחורי האוזן והלחי המחליקה הלאה.
ההפעם הראשונה בה ראיתי אותו פגוע.  כועס, שור זועם נפוח ופועם. כתוצאה של מעשים שלי.
והפעמים הראשונות שנותרו בדמיון לבדו.
בנוכחות שלו בשנתי, עם הרכות והחום שהביא, העביר לי אנרגיות של חוזק ואמר לי לכי. עשי.
ובאותן דקות בהן נטלתי קורי שינה מעיניי, שלח לי מסרון מפתיע שלא ציפיתי לו כלל
                        את לא צריכה אישור מאף אחד.
כאלה היחסים בינינו, זורמים בתדרים אחרים. זה קורה לי הרבה, כשהעולם מדבר אלי בשפתו ואני מקשיבה לו ועונה.
זה עובד עם אנרגיות איכשהו. בתחילה נבהלתי נורא, כמו מכל כח שמצאתי בי, ואז השלמתי. 
הציפורים בגינה מחכות שאתלה כביסה ואדבר עימן. הכנריות שמחכות כל שבוע בחנות העשבים של באסם, מחכות שאכנס ומיד פוצחות בשירה. באסם אומר לי כי רק עבורי הן שרות כך.
כשסיפרתי לתמו, היא אמרה שאני קוקו לגמרי והיא ממש מקווה שאני לא מספרת לאפאחד אחר. הבטחתי, כי לפעמים כשזה חזק מידי אני נבהלת. באמת שלא קל להתחרז עם אלוהית.
הוא דמות דומיננטית בחיי. נכנס בסערת טייפון בול במרכז שלי לפני כארבע שנים. בפעם הראשונה שקראתי אותו קיבלתי בוקסים בבטן אחד אחרי השני ואז קראתי את השירה שלו והתאהבתי במילים וכשהוא הפך למנטור שלי התאהבתי עד כלות באיש.
זה לא סותר את היכולת שלי להי6ת מאוהבת גם באישישלי, אב ילדיי ואת ילדיי כולם. כמו גם את המאומצים והחברים והחברות והמשפחה שיצרנו לעצמנו מכל הרכיבים.
אני שופעת אהבה בדיוק כפי ששפעתי חלב שהזין את כל ילדי שנים רבות והאהבה עולה על גדותיה ושופעת כמעיין המתגבר.
וכמו ששמי מתחרז עם אלוהית כך קובע הוא את יחסי עם העולם ובריותיו.
עבר זמן מה והגענו לפרשת דרכים ביחסינו האפלטוניים והמכובדים 
ולו לא היה עוצר הוא כמנהיג שהוא בכל הוויתו, הייתי דוהרת פנימה תוך הרס חומות וחורבן הבית.
כמוכת ירח וידי מושטות קדימה הייתי מוכנה לוותר על הכל. על הכל. על הכל. 
כמעט.
למדתי לאהוב אחרת את אישישלי. מפוקחת יותר, מלאת עוצמה באיחוד ושילוב כוחות שבא עם קבלתו את הכח שבי. אותי.
יש בי סבלנות לתהליכים. וכמו שחיכיתי לו פעם אחכה לו גם עכשיו.
אני שייכת לדורות של אימהות סבלניות. אני נושאת בדמי את תמצית הידע שעברה אלי ממלכות שבט קדומות שלימדו עצמן סבלנות. 







0 תגובות
שלושה שותפים באדם
05/06/2018 11:00
שולמית
ואלו הן
אמו ואביו והקדוש ברוך הוא.
קובעת עם הבן הבכור לקפה של בוקר,  צופה בו פוסע מעדנות לעברי עם ורד אדום. עבורי.
בום בנשלי, כמה אתה יודע לעשות את זה מחד ומאידך, כמה מובן מאליו ואך טבעי לי שתגיע עם ורד טרי שנקטף לפני דקות.
אז יש לי שני שותפים ביצירתך. אני מנסה להבין את הראש של חזלינו שקבעו את המשפט האלמותי אולי? הזה.
אל תתגאו ביצירות שלכם, אתם לא יוצרים.
אבל אני מתבוננת בך יצירת פאר שלי ומתענגת. עלי, עליך.
אההתנהלות שלל במרחב, בעולם, ההתרסה שלך, בואו ראו את הזכר המרהיב שמסתובב כאן, שכה מודע לעצמו.
והנפש שלו
הו
אני מרפא אנשים. כך אמר לי לפני שנים וגרם שאראה את עצמי. וריפא את נפש אימו יוצרתו ועשה אותה תאבת חיים.
ילד שלי.


0 תגובות